כשחלמתי

אוסטריה, יער קסום אנחנו הולכים ופוסעים ביער, הגשם מטפטף על ראשינו וממש אפשר להריח את ריח האדמה הרטובה. הילדים מסתכלים על האדמה הלחה. הם רגילים להיות מחוברים למה שקורה סביבם בצורה הכי טבעית.

לפתע מזהים עקבה טבועה בבוץ.

הופה, מה זו העקבה הזו? חיש מהר הילדים פותחים מגדיר עקבות, מודדים רוחב, מודדים אורך, בודקים ומתלבטים, לא בטוחים אבל המגדיר לא מטעה, זה תן או זאב.

בוחנים את כיוון העקבה ומזהים את הבאה אחריה ומבינים לאן בעל החיים הלך.. הכיוון שאליו תכננו אנחנו ללכת. מחליטים לעשות אחורה פנה ולא לקחת סיכון בהיתקלות. בדרכנו חזרה הילדים משתפים בממצאים משפחה ניו זילנדית ששעטה קדימה לתוך מעבה היער.

כשחלמתי את בית הספר שאני רוצה עבור ילדי, ראיתי מקום שבו הילדים מתחברים לסביבה הטבעית, לאדמה, להתבוננות בטבע וההוויה של היער, ואלו הכלים הבסיסים שאנו מעניקים לילדים במקום לחלום בימי היער אליהם אנחנו יוצאים בכל יום רביעי.